<h1>ספר האסופות סימן פ'</h1>
<h2>דף צג:</h2>
טפלי ליה בר אווזא ולא נמלח או לא שהה שיעור מליחה, פי' רבינו שי"י כגון פשטידא שלנו ורבי' יב"א פירש שצולין בשר בשפוד, וטופלין בצק סביבותיו כי בפשטידא כל עסק האופים שלא יצא ממנו כלום, ודסמידא דמפריד אע"ג דאסמיק שרי, בחיויריתא אסמיק אסור, לא אסמיק וזוגי כי זוזא חיורא שרי, דשאר קמחי אסמיק אסורי, לא אסמיק שרי.
פת שאפאה עם צלי בתנור, אסור לאוכלה בכותח וכן ההוא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבה מפרזיקיא למיכלא בכותחא ורבי' אב"ן כתב שכך נהגו נקיי הדעת שבמגנצה לתקן כסוי לפשטידס כשאופין אותם אפילו עם הפת גרידא, וכן היו עושין לפלודנש כשאופין אותה עם הפת, אבל בלא כסוי לא דהוה ליה כפת חמה וחבית פתוחה שלדברי הכל אסור הפת לאוכלו עם בשר ומפני הנקב של מעלה לפשטידא, היו נוהגין לכוף על פי הנקב שפופרת שלא יצא הריח וכשהיו מתקנים שטיקלינק בבשר שמן היו אופין אותו קודם אפיית הפת, ואם נבקעה שוב השפופרת או הפשטידא, היו אוכלין הפת עם הגבינה דהוה ליה דיעבד, ובלבד שלא יגע לפת מן השומן, אבל רבי' יצחק ב"ר יהודה הנהיג שלא לאפות אותם כלל עם הפת, דסבירא ליה כרב גם לדברי המתירין דוקא בדיעבד, צריך לומר דרבא דשרי לכתחילה גבי בת תיהא [ע"ז ס"ו ע"ב] עדיפא מדלוי, ורבי' אלפס ורבי' שמואל פסקו נמי דריחא לאו מילתא היא ושרי דיעבד, אבל לכתחילה לא, ואבי העזרי פסק מזה הטעם דשרי בדיעבד ונהגו כן למאן דאית ליה נמי ריחא מילתא היא, שהפת אין מקפידין עליו ואוכלין אותו עם מה שחפצים, בין עם בשר בין עם גבינה וחלב, ודבר שיש לו מתירין לא הוי לכתחילה, ואפילו הם בלא כסוי אבל הפשטידס ופלדונש שנאפו ביחד ריחא מילתא היא ואסירי.
